קאשי נ' קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ

פסק דין

1. לפני תביעה כספית ע"ס 27,803 ₪.

עיקר טענות התובע

2. ביום 7.9.11 שכר התובע מאת הנתבעת רכב מאזדה 3 (להלן: הרכב) וחתם על הסכם להשכרת רכב (להלן: ההסכם). באותו מעמד, הפקיד התובע בידי הנתבעת שובר פקדון של כרטיס אשראי להבטחת ביצוע תשלום השכירות.

3. ביום 10.10.11 שילם התובע לנתבעת 3,074 ₪ בגין תקופה של חודש שכירות. ביום 10.11.11 היה אמור התובע לבצע תשלום נוסף עבור חודש השכירות השני, אך מסיבות אישיות נבצר ממנו להגיע למשרדי הנתבעת ולבצע את התשלום במועד.

4. ביום 18.11.11 בשעה 17:30 לערך, הבחין התובע כי הרכב, אשר לפני כן חנה בסמוך לבית התובע, נעלם. תחילה סבר התובע כי הרכב נגנב אך לאחר פניה את הנתבעת נמסר לו כי הרכב נלקח ע"י הנתבעת נוכח איחור של 8 ימים בתשלום דמי השכירות.

5. התובע נדהם, כך לטענתו, ודרש מהנתבעת לקבל לידיו את המטלטלין שהותיר ברכב כדלקמן: כרטיס אשראי ופנקס שיקים שהושארו בתא הכפפות של הרכב; 3 מקדחות של חברת מקיטה על חלקיהן הנלווים; 2 מקדחות פטישון של חברת בוש; 2 מברגות מקצועיות של חברת בוש (אימפקט) על חלקיהן הנלווים; צרור מפתחות של מנוף המשמש בעסקו של התובע; צרור מפתחות של מחסן המשמש בעסקו של התובע; 2 פנקסי חשבוניות; 2 כסאות ילדים.

6. התובע החזיר לנתבעת את מפתחות הרכב ודרש לקבל את המטלטלין חזרה. התובע טען כי באותו מעמד לא התכחש לחובתו לשלם לנתבעת את חוב דמי השכירות בגין ימי השכירות שנותרו לתשלום. לאחר יומיים הגיע התובע לסניף הנתבעת בתל אביב, שם שהה הרכב, ונציג הנתבעת פתח עבורו את הרכב. התובע מצא ברכב את כסאות הילדים וכרטיס האשראי. 2 פנקסי החשבוניות נמצאו בתא המטען כשהם רטובים וקרועים ומזוודת המברגות נמצאה ריקה מתוכן.

7. התובע טוען כי התנהלות הנתבעת בתפיסת הרכב בגין איחור התשלום מהווה עשיית דין עצמי , בניגוד להסכם ובניגוד לדרישות הדין. התובע טוען כי הנתבעת היתה יכולה לעשות שימוש בשובר חיוב אשראי שהופקד בידיה וזאת מיום שאיחר בתשלום ולפיכך מעשי הנתבעת נעשו שלא לצורך. התובעת השתמשה בכרטיס האשראי לביצוע חיובים בסך כולל של 8,023 ₪. התובע טוען כי הנתבעת לא העבירה לו חשבוניות בגין החיובים לעיל ועשתה שימוש בכרטיס האשראי ללא הרשאה.

8. כפועל יוצא מהאמור לעיל, טוען התובע כי על הנתבעת לפצותו בגין שני רכיבי נזק: הראשון, נזק ישיר – החזר 4,232 ₪ תשלומים שחוייבו בכרטיס האשראי מעבר לחוב בו מודה התובע. השני, נזקים עקיפים – ציוד שרכש התובע לאחר לקיחת הרכב: סך של 14,121 ₪. הפסד שני ימי עבודה של התובע בסך 1,900 ₪. הפסד בגין שכירות מנוף – 2,000 ₪. הפסד שכר 2 עובדים למשך יומיים – 550 ₪, נזק לא ממוני – 5,000 ₪.

עיקר טענות הנתבעת

9. הנתבעת טוענת להעדר יריבות בינה לבין התובע שכן מי ששילמה בפועל עבור השכירות ומי שכרטיס האשראי שלה שימש בטוחה להסכם היא רעייתו של התובע, הגב' עדי דאר, אשר לא צורפה כתובעת.

10. בסעיפים 6 ו-14 לגב ההסכם עליו חתומים הצדדים, ויתר התובע על כל טענה כנגד הנתבעת הנוגעת לעניין נשוא התביעה.

11. התובע הודה כי איחר בתשלום ומכאן שהודה כי הפר את ההסכם. התובע שילם את התשלום עבור החודש הראשון של השכירות באיחור של 11 ימים, מבלי שקיבל את הסכמת הנתבעת לכך. בחודש השני, לאחר שהתובע איחר בביצוע התשלום, יצרה הנתבעת קשר עם חברת האשראי, אולם, ככל הנראה, בשל חריגה ממסגרת האשראי של הגב' דאר, לא אושר הביטחון הדרוש בכרטיס האשראי. בהתאם לנוהל הנתבעת, ניסתה הנתבעת ליצור קשר עם התובע. אולם, התובע לא ענה לטלפונים. התובע המשיך לנהוג ברכב הנתבעת קרוב לשבועיים ימים, מבלי שהסדיר את התשלום, מבלי שניתן היה ליצור עימו קשר, מבלי שהוא יצר קשר עם הנתבעת. פועל יוצא, התובע עשה ברכב שימוש שלא כדין ובמקרה זה, זכאית היתה הנתבעת לפעול להחזרת הרכב לרשותה.

12. הרכב נתפס באמצעות גורר יעודי ובלווי קצין הבטחון של הנתבעת. במעמד זה הוצאו המטלטלין שהיו ברכב ולאחר מכן הושבו לתובע. הנתבעת טוענת כי בעת שהגיע הקב"ט לתפוס את הרכב, נמצא חלון הרכב פתוח כשהרכב ללא השגחה.

13. הפריטים שטוען התובע כי היו ברכב, לא היו ברכב נכון למועד לקיחתו ע"י הנתבעת, למעט מספר פריטים שנמסרו לתובע מאוחר יותר.

14. התובע חרג בשימושו ברכב בקילומטרז' שנסע עם הרכב, הרכב נלקח עם דלק חסר, ברכב היתה פגיעה בפגוש שמאלי עליה לא דיווח התובע ואודותיה סירב למלא כנדרש דוח נזק.

ההליכים

15. כתב התביעה, אשר הוגש בסדר דין מהיר, נתמך בתצהירו של התובע. כתב ההגנה נתמך בתצהיריהם של מר רמי ברקוביץ', קצין הבטיחות בנתבעת, ומר מור חבוט, סגן מנהל סניף נס ציונה בנתבעת.

16. בישיבת ההוכחות נחקר התובע על תצהירו. מטעם הנתבעת נחקרו מר ברקוביץ וכן מר לירן דואק, מנהל סניף נס ציונה בנתבעת (ראו בענין זה הסכמת הצדדים, ע' 3 לפר' ש' 14-20).